<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שמיני</h1>
<h2>דף ח:</h2>
איסור שנפל לתוך היתר או היתר לתוך איסור, האחד חם והאחד צונן, התחתון גובר, לפיכך אם האיסור חם וההיתר צונן התחתון גובר ומקרר את האיסור, ואינו אוסרו אלא צריך קליפה, שבעוד שמקררו בולע מעט, ואם נפל ההיתר לתוך האיסור התחתון גובר ומפליט את האיסור ואוסר את ההיתר, וכן בהפך אם האיסור צונן וההיתר חם, צונן לתוך צונן אין צריך אלא הדחה. כתב הר' שלמה יש מי שאמר שאין מפליט ומבליע אלא חום הראוי לבשל, ולפיכך חום כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש כח בידו להפליט ולהבליע, אבל כלי שני שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע, וכן עירוי של כלי ראשון אינו מפליט ואינו מבליע שאין עירוי של כלי ראשון ככלי ראשון, ואין דברים אלו נכונים שחום בית השחיטה וחום הכסלים מועט מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין, שאין הבליעה והפליטה תלויין בבשול, ולפיכך חוששין לכל חום [ואפילו] שאין על ידי האש ואפילו אין היד סולדת בו, ע"כ.
<h2>דף צג:</h2>
אין צולין בשר שחוטה עם בשר נבילה או בהמה טמאה בתנור אחד אעפ"י שאין נוגעין זה בזה, ואם צלאן הרי זה מותר, ואפי' היתה האסורה שמנה הרבה והמותרת רזה, שהריח אינו אוסר אלא טעמו של איסור, לר"ם. יש מי שכתב אפילו לכתחלה מותר, ורבינו יעקב כתב אפילו אם צלאן אסור, ואפילו השחוטה שמנה והאסורה כחושה, ופסק הר"ם נראה לנו עקר, וכן פסק הרי"ף. יש מי שכתב אפילו לכתחלה אינו אסור אלא כעין תנורים שלהם שהיו קטנים, אבל בתנור רחב מותר שריח הפטום מתפשט ויוצא לחוץ. ומותר לבשל בשתי קדירות נבילה וכשרה זו בצד זו ואפילו בתנור קטן, שלא אסרו אלא בצלי שריח הפטום עב ומפטם מה שסמוך לו.
<h2>דף צו:</h2>
ירך שצלאה בגיד הנשה שלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ומשליכו, וכן בהמה שצלאה שלמה ולא הסיר לא קרומות ולא חוטין האסורות קולף ואוכל, וכיון שיגיע לדבר האסור חותכו ומשליכו שאין בגידין בנותן טעם כדי לשער בהן, לר"ם. נראה דעת הר"ם שהקרומות והחוטין דינן כגידין, ויש מי שכתב קנוקנות הגיד אסורין ונותנין טעם ואוסרין תערובתן, ואין צריך לומר בשומן הגיד. יש מי שכתב שהקרומות אינן אוסרין מפני שאינן מפעפעין, וכן כתב הר' שלמה, וזה לשונו יש איסור שמפעפע ויש איסור שאינו מפעפע, מן הדברים שאינן מפעפעין שמנו של גיד וקנוקנות שבו, ולפיכך אין אוסרין את תערובתן אלא כדי קליפה, בד"א על ידי צלי או על ידי מליחה, אבל על ידי בשול הרוטב מוליך האיסור ופושטו בכל, והוא שנער את הקדירה או שכסה אותה הרוטב מכסה את הכל, כל הכבושין הרי הוא כמבושל, ע"כ.
כתב הר' שלמה כל איסור שאינו מפעפע שנפל חם על גבי היתר חם, קולף מקום שנפל שם ומותר, וכן אפילו נפל על גבי חתיכת היתר שבקדירה, בד"א בשנפל על גבי מקום חתיכה שחוץ לרוטב ושלא כסה את הקדירה, אבל אם נפל לתוך הרוטב או שנער או שכסה הקדירה הרוטב עולה ומבלבל ומוליך את האיסור בכל, וכן הדין לכל (המקומות) [הקרומות] האסורין שנמלח עם חתיכות היתר. אסור מפעפע חם שנפל על גבי היתר צונן גם זה קולף ואוכל השאר שהתחתון גובר. כל אסור מפעפע חם שנפל על גבי היתר חם אעפ"י שיש בהיתר ששים לבטלו צריך ליטול ממקום שנפל שם האיסור קליפה עבה ביותר, והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום.
גדי שצלה אותו בחלבו אסור לאכול אפילו מקצה אזנו, שהחלב נבלע באיבריו והוא משביחו ונותן טעם, לפיכך אם היה כחוש ולא היה בו חלב כליות ולא חלב הקרב אלא מעט באחד בששים קולף ואוכל עד שמגיע לחלב, לר"ם. כתב ר"ש גדי כחוש אעפ"י שיש בו חלב שאינו בטל בששים מותר מפני שגדי כחוש אין חלבו מפעפע, וכן פסק הר' שלמה, ופסק הר"ם נראה לנו עקר.
<h2>דף צט:</h2>
כתב הר' משה בר' יעקב מענין הלכות אלו יש ללמוד שבשר כשרה ונבלה שנגעו זה בזה אם השחוטה לבדה מלוחה הכל מותר, ואם הנבילה לבדה מלוחה הכל אסור, כדין טמא מליח וטהור תפל, ובשר וגבינה שנוגעין זה בזה כשהן לחים אם שניהם מלוחים ואינם יבשים שניהן אסורין, ואם הבשר מליח והגבינה תפלה הגבנה אסורה והבשר מותר, ואם הגבנה מלוחה והבשר תפל הבשר אסור והגבנה מותרת, ובשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה אפילו בכלי מנוקב כבר ביארנו שהשחוטה אסורה מן התורה, שציר של טמאין אסור מן התורה, ואם ספק לחומרא, אבל דג טהור שנמלח עם דג טמא אסור מדרבנן, שציר דגים טמאים מדברי סופרים, ואם ספק לקולא, כמו דגים מלוחים שמוכרין הגוים וספק אם מלחו עמהם דגים טמאים נהגו העם לאכלם שמותרין מספק, ע"כ. הר"ם לא ביאר אם דבר זה בכלי מנוקב או בכלי שאינו מנוקב וטוב להחמיר, וכן לא ביאר הר"ם במולח בשר שחוטה עם בשר נבילה עם שניהם מלוחים, ומן ההלכה נראה שבשר שחוטה שנמלחה עם בשר נבלה [אסור] מפני שציר של נבילה אוסר השחוטה.
<h2>דף קיב.</h2>
כתב הרב בעל העטור חם בתוך חם וכן צונן לתוך (צונן) חם נוטל את מקומו, ע"כ, ולא נתברר לי מהו נוטל את מקומו שכתב הרב, ורבים מן המבארים כתבו שחם לתוך (צונן) [חם] וכן צונן לתוך חם אסור, ונראה שהאיסור מתפשט בכלו ואוסר את הכל, (וקולף) [ונוטל] את מקומו נאמר בשידוע מקום האיסור כמו שיתבאר.
<h2>דף קיב:</h2>
בשר נבלה מליח שנבלל עמו בשר שחוטה הרי זה נאסר מפני שתמצית הנבילה נבלע בגוף בשר השחוטה, ואי איפשר לעמוד כאן לא על הטעם ולא על השיעור, לר"ם. באי זה מליח אמרו במליח שהוא כרותח, והוא שאינו נאכל מחמת מלחו, ויש מי שאמר שכל שנמלח כדרך שאדם מולח בקדירה הרי הוא כרותח, ויש מי שאמר שלא אמרו דבר זה אלא בבשר שמולחין אותו להצניעו, והראשון עקר, שכל שמוציא ציר מפני המלח רותח [הוא] ואינו נאכל מחמת מלחו. כתב הר' משה בר' יעקב אפילו נמלחו בכלי מנוקב שאין בו חשש דם אסור, כי הציר נוח לבלוע יותר מן הדם, וכן ביאר ר"ש.
כתב הר' משה בר' יעקב מענין הלכות אלו יש ללמוד שבשר כשרה ונבלה שנגעו זה בזה אם השחוטה לבדה מלוחה הכל מותר, ואם הנבילה לבדה מלוחה הכל אסור, כדין טמא מליח וטהור תפל, ובשר וגבינה שנוגעין זה בזה כשהן לחים אם שניהם מלוחים ואינם יבשים שניהן אסורין, ואם הבשר מליח והגבינה תפלה הגבנה אסורה והבשר מותר, ואם הגבנה מלוחה והבשר תפל הבשר אסור והגבנה מותרת, ובשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה אפילו בכלי מנוקב כבר ביארנו שהשחוטה אסורה מן התורה, שציר של טמאין אסור מן התורה, ואם ספק לחומרא, אבל דג טהור שנמלח עם דג טמא אסור מדרבנן, שציר דגים טמאים מדברי סופרים, ואם ספק לקולא, כמו דגים מלוחים שמוכרין הגוים וספק אם מלחו עמהם דגים טמאים נהגו העם לאכלם שמותרין מספק, ע"כ. הר"ם לא ביאר אם דבר זה בכלי מנוקב או בכלי שאינו מנוקב וטוב להחמיר, וכן לא ביאר הר"ם במולח בשר שחוטה עם בשר נבילה אם שניהם מלוחים, ומן ההלכה נראה שבשר שחוטה שנמלחה עם בשר נבלה [אסור] מפני שציר של נבילה אוסר השחוטה.
<h2>דף קיג.</h2>
בשר דג טמא מליח שנבלל עמו דג תפל טהור נאסר מפני צירו, אבל אם היה המליח טהור והתפל טמא לא נאסר המליח, שהתפל בולע והמליח אינו בולע כל כך שיחזור ויפלוט, לר"ם. הר"ם לא חלק בביאור בבשר נבילה עם שחוטה בין תפל ומליח, ורבים מן הגדולים פסקו שדין בשר נבילה עם שחוטה כדין דג טמא עם טהור, ואיפשר לבאר כן לשון הר"ם ובשר שחוטה שאמר שהוא תפל, ומה שכתב אבל אם היה המליח וכו' שב על בשר דג טמא ועל בשר נבילה. כתב הר' שלמה דברים אלו שאמרנו יראה לי בשהיה הטמא המליח למטה והטהור התפל למעלה, לפי שהתחתון גובר ומחמם את העליון ומבליעו, אבל אם היה הטהור התפל למטה והטמא המליח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא עד כדי קליפה, שהטהור שהוא תחתון צונן וגובר ומצנן את העליון ואינו בולע אלא כדי קליפה, בד"א בשהיה הטמא שמן לפי שהשומן מפעפע אפילו על ידי צלי ואפילו על ידי מליחה ונבלע בכל ההיתר ואוסר את כולו, אלא אם כן יש בו ששים של היתר כנגד כל האסור, אבל אם אין הטמא שמן אעפ"י שהוא למטה והטהור למעלה אינו אוסר [אלא] כדי קליפה, לפי שאין בו כח לפעפע לא על ידי צלייה ולא על ידי מליחה, שאין המליח כרותח של מבושל אלא כרותח של צלי, ולפיכך כל איסור שאינו מפעפע שנמלח עם ההיתר כגון בשר שנמלח עם שמנו של גיד ועם קנוקנות שבו, וכן שנמלחו עמו הקרומות האסורין קולף ואוכל את השאר, שאין שמנו של גיד וקנוקנות וקרומות מפעפעין בין בצלי בין במליחה, ואינן אוסרין אלא כדי קליפה, ע"כ. ורבינו יצחק כתב שלענין מליח כרותח אין ראוי לומר עליון גובר ולא תחתון גובר, ובין שיהיו זה אצל זה ובין שיהיו שוכבין זה על זה אם הטמא תפל מותר הטהור ואפילו קליפה אינו צריך, ונראין דבריו כי מליח הרי הוא כרותח של צלי ומוליך הציר בכל מקום, וכשהטהור תפל בולע מן הציר של טמא מליח. ומה שכתב הר' שלמה בד"א בשהיה הטמא שמן וכו', זה לפי שטתו בגדי כחוש שנצלה בחלבו, ואני תמה גם לשטתו בזה כי האיסור שבכאן הוא מפני הציר, והואיל והאיסור הוא מפני הציר והמלח הרי הוא כרותח, מי יאמר שעל ידי חום המליחה אינו מפעפע הציר, לפיכך נראה לי להחמיר.
